רעש המוות בנוירוזה האובססיבית
הממשי כמפגש מפוספס אצל פרויד המוקדם
05/05/2017
בהמשך לפוסט הקודם על זיגמונד פפייפר
23/05/2017המקטע הבא, מתוך מאמר ישן שפורסם בשנת 1943 מאת תלמידו של פרויד אדמונד ברגלר (Edmund Bergler), מדהים בעיניי. גם אם בפועל ישנו בלגן שלם ואי-דיוק של מושגים לאורך המאמר (שלא לדבר על התעסקות עצומה בדמיוני).
מדהים, מאחר והוא מתאר בצורה מקורית משהו מהפרקטיקה הפסיכואנליטית, וגם מההבניה של הנוירוזה האובססיבית.
ברגלר מתאר משהו מהפעולה הסימפטומטית בנוירוזה אובססיבית אשר תופס לא רק את הסובלימציה כריקון מתוכן של האובייקט, אלא גם דבר מה המשלים פעולה זו שהוא ממחיש. זאת דרך פעולה פואטית שמכונה tertium comparationis, "החלק השלישי בהשוואה".
הדוגמה שברגלר בחר הינה בהקשר לאובייקט הקול (invocatory), ולדעתי הבחירה בדוגמה הספציפית מלמדת רבות, בתצורה של רעש (noise) המקושר למלחמה או קרב, למעשה אפשר לומר – רעש המבשר על מוות, רעש ממית:
"אני מעוניין לתאר קבוצה מסוימת של סימפטומים נוירוטיים המאופיינים על ידי הדרמטיזציה הספציפית של ‘tertium comparationis’. המושג משמש בארס פואטיקה לציין את ההשוואה בין שני אובייקטים שונים לחלוטין אשר יש להם אלמנט אחד משותף. נקודה זו של דמיון מכונה tertium comparationis.
כאשר הומר השווה את החיילים היוונים המסתערים על טרויה לנחיל דבורים, הדמיון בין החיילים היוונים בתנועה – שריוניהם המשקשקים – לדבורים נראה מופרך. המכנה המשותף עבור המשורר, עם זאת, הוא כי שניהם מפיקים רעש.
הרעש הזה הוא ה- tertium comparationis. כמו בשירה, אנו מוצאים בנוירוזה כי נדמה שסימפטומים מסוימים מובנים על בסיס נוסחה זו. אתן לכך מספר דוגמאות קליניות."
----
בתמונה:
St. George Fighting the Dragon by Raffaello Sanzio
