לועשנאה

אדם שעובד בבתי-קפה, יודע טוב את טעמו המר של קפה זנוח. ארומה עיקשת של אדמה, מזכירה לו את הזיעה בה שולחנות אלו מוכתמים. את יזע-אפיים החליפה קדחת-מזגנים. את שריקת הפועל בשדה החיטה החליף הבזק הנדרש בקלד אותיות מרצדות. פואטיקת הנואש בזיווגי-מילים לחתום עצמו, מיגון ערל מול תרעלת מלחמה: מלחמת בור ונבוב.

מה יודעים על מלחמה. האם יש ידע בה... ידע אשר אינו הולך אל הקרביים, לחלץ מהם דממה.

אדם שעובד בבתי-קפה, האם יודע הוא דממה.

הקורא מילים אלו, בדממה כורה אותן. וקרעו מעליהם מילים-קרובות, להלבישן בדם-דבר-זר, ובפי-אוזן מלחשות: אינך במלחמה; מלחמת-מילים הנך. ואותו אדם, אינו במילים.

מלחמת דממה, מול מלחמת בור ונבוב. שתי מלחמות עלובות מדם. אין אדם בהן.

***

מלחמת בורנבוב.

נהפוך פאותיה, ואין דבר-גלום בה. דממה.

נבובה היא מלחמה, שטוחה ועתיקה: גּוֹבֶה גְוויוֹת הִגְבִּיהַּ, "וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה" [1]. עשו חַיִל... בחִיל עשו חֵיל להדירה, והאדירוה. אוהבמלחמה שונאישה.

שונאי אמתם חיללו בה: וכרתו בורם באדמתה: אֵימַתשנאה.

והפכם: אימתשנאה, אמשנא, שנאם.

אין פער בין דבר והיפוכו,

"אתם נלחמים היום בחיילי האל, שאוהבים את המוות למען אללה כפי שאתם אוהבים את החיים, ומתחרים ביניהם על השהאדה כפי שאתם נסים מפני המוות."

"שבועת אמונים לדרך של הרב כ.-" שאמר "המענה לטרור חייב להיות טרור."

עלובי-המוות, אונסים עליבותם; כך מלא פער-החיים במי-דמם של הצמאים למוות.

שרים מועכי הדלעות,

"Love, love is who you know.”

***

ואני קורא היינה, ונותן בו הטעמה,

"אדוני הדוקטור, עזוב אותי עם [...] האורתודוקסי[ה], אינני מאחל אותה אף לשונאי הגרוע ביותר. אני אומר לו, זאת בכלל לא דת אלא אסון. אין ממנה אלא קללה וכלימה. אני נמנע מכל מה שיכול להזכיר לי אותה..." [2]

החיים, ברגעים קטנים של טעם מר, אשר בו שוכך לרגע, נשכחת האיבה.

אימתשנאה, לא העזו לחיות. לא טעמו קפה מימיהם. הכירום מותם טרם מתו. חייהם, בם חפצה לשונם, לא טעמו.

מורדי-הלשון, רודי-הלשון, לא טעמו דיבורם; כהתה עינם כי לא נמה, ונס ליחם כי לא חדל פיהם בלס. כרס, קרס, קֶרֶשׁ. לועשנאה.

***

כדי לטעום, נדרש לשיר.