על הלימוד הפסיכואנליטי

אדוארד גלובר (Edward Glove), היה אחד מאותם אנליטיקאים שלאקאן רכש להם מידה של כבוד. יש סיבות טובות לכך, לטעמי, והנה אחת מהן:

גלובר נשא דברים בתור יושב ראש הוועדה להכשרת אנליטיקאים ב-21 לספטמבר, 1942. הוא פתח שאלות שונות בנוגע להכשרה האנליטית, בעיקר מנקודת המבט של הלימודים (פחות לגבי האנליזה). והעלה שלוש נקודות חשובות שאליהן הוא עומד להתייחס:

1.     מה יש ללמד

2.     מי יכול ללמד

3.     איך יש ללמד

תוך שהוא ממליץ לחברי הוועדה לנקוט בגישה דומה. יותר מעניין, לטעמי, זה התשובות שהוא נותן לשאלות שהוא עצמו הציב [הרי אנחנו עוסקים בפסיכואנליזה, לא?]. וזו התשובה הראשונה:

"מה ללמד. לדעתי יש רק תשובה אחת לשאלה הזו, זאת אומרת גוף הידע העיקרי של הפסיכואנליזה, במילה אחת – פרויד."

גלובר ממשיך לדבר גם על דעות שסותרות את פרויד, וממליץ להתייחס אליהן במסגרת מה שהוא מכנה "תרגול בחשיבה אנליטית", ואף מותיר מקום לדעות אשר סותרות את פרויד בקרב המורים והלימוד – במידה ואלו אינן סותרות באופן מהותי מידי את הפסיכואנליזה הפרוידיאנית.

לדון בשאלה מה זה אומר, ואיך מבצעים – זה בהחלט עניין מורכב... ללא ספק. זה יפה וחשוב לטעמי שגלובר מותיר מקום לחשיבה אנליטית, חשיבה ביקורתית, וגם אי-הסכמה, כל עוד אלו במסגרת עבודה פסיכואנליטית על פי קווי המתאר שפרויד מסר לנו.