להמציא דיבור

ישנה לבטאי (Bataille) הערה קטנה, מחשבה, הוא מנסח זאת בערך כך –

"יש לחשוב על המתנה כחסר וכך כהרס חלקי, מאחר והאיווי להרוס מועבר בחלקו לנמען. בתצורות הלא-מודע, כאלו אשר מתוארות על ידי הפסיכואנליזה, היא מסמלת צואה, אשר בעצמה נקשרה במוות, בהלימה עם הקשר היסודי בין ארוטיות אנאלית וסדיזם." [1]

אני מביט במה שעושה הממשלה, המשחק הזה בחיי אדם, כאילו נותנת מתנה אם משחררים חטופים – ואז פתאום הממשלה בסכנת התפרקות, ואז חמאס פתאום מודיע שלא ישוחררו, ואז שוב מו"מ, ואז... שנתיים של התעללות בחיי אדם: בחיי החטופים, אובייקט משא ומתן שהממשלה עצמה שמה לו רגליים, ובחיי הציבור, אנשים אשר עצמם משלמים את המחיר היקר של אובדן האנושיות על מחלוקת על חיי אדם במאבק דמיוני על צביון מדינה (שצביונה נגזר תמיד ממעשיה), דבריו של בטאי מהדהדים בצעקה מקפיאת-דם המתחננת לחיות.

מילון אבניאון מציין כי הניגוד של המונח 'סדיזם' הוא 'אנושיות'. ותחת ההגדרה של זה האחרון, הוא מביא ציטוט ממורה נבוכים,

"כל מי שימצא לו האנושִיוּת, ימצא בו הדיבור"

אפשר למצוא התנגדויות להנגדה סדיזם-אנושיות, אפשר לומר כי הסדיזם הוא מן האנושי בלבד. אך יהא עלינו להגדיר אנושיות ולהגדיר סדיזם לשם כך, ונראה כי רוצה מילון אבינאון דרך עורכיו להצביע אל רמב"ם כמבאר דבר-מה במונח 'אנושיות', בעוד זו קשורה בדיבור – בהנגדה למונח אמירה, כפי שרמב"ם מציין -

"הכתוב ישאיל למציאות הדבר לשון 'אמירה' ו'דיבור' ושהדבר ההוא בעצמו אשר נאמר עליו ש'נעשה בדיבור' - נאמר עליו 'מעשה אצבע'."

נו, והרי במילא אנו חיים בתקופת כזבות: הסדיסטים בשלטון בחסות כזב-החדש, והאזרח ברחוב בחסות א-כזב השלטון. אין באחרות, כי בחרנו בכזב להובילנו אל אמת, כאל-אמת בחרנו בכזב. זוהי ברכתו של הנושר בחברה בת-זמננו כלפי האמת: שלא נדע, כי ידעתיה.

גם האחר מתהדר בנוצות בינה מלאכותית, ומכזיב בתמורה לסיפוק בעידון מלאכותי: אמור בקשתך במדויק, וקבל מענה בינארי בלבוש אדם. זוהי עליית הסדיזם בערגת ההמהום הדיגיטלי: יש שם ידע, לא אודותיי, אך לספקני בחרדותיי. במקום בו מאכזבת הממשלה בדברי-כזב, שם מתהדר האחר הגדול בנוצות הדיגיטליות, כמענה פסודו-אנושי (האין זו פסגת הסדיזם?), או בהיפוכו המשילותי - פסודו-מענה אנושי (אמר הסדיסט התורן: "טעיתי מול משפחות החטופים, הייתי צריך להגיד להן מראש 'אתן לא תדברו בכלל'"). אמר הרמב"ם -

"כל מי שימלא לו האנושיות, ימצא בו הדיבור"

לוקח הדיבור, לוקח האנושיות, ודוחס בין לסתותיהם את אגס החרדה (poire d’angoisse) שילעסו, יבלעו, ובעיקר יסתמו. חיי אדם? "לא לקחת את השבויים בשיקול משמעותי" אמר הסדיסט התורן על הכספים.

יש להסיר מעלינו את עול הכזב, ולשאת את הכאב שהסדיזם תמיד חוטא להשיגו: להמציא דיבור.