"הרצל קם לפנינו כחידת הקסם. בהשקפה ראשונה נראה לנו גורלו של האיש הגדול הזה כטרגדיה, אבל בהעמיקנו בו ביתר עיון נראהו מצד אחר, והננו רואים את נצחונו.
תעודת האנשים הגדולים היא להתגבר על תלאות זמנם, אבל למילוי תעודה זו כראוי, דרוש שיתנסו בעצמם בכל הנסיונות. והרצל היה צריך, איפוא, לשאת את עינויי העם בכל עמקם, אבל עינוייו לא פגמו בשקט מנוחתו הקלסית, ביפי חייו. לכל היותר יכלה עין חודרת להכיר בו צל מלנכוליה רכה. גא וזקוף קומה התהלך הרצל על פני עמק הבכא והוא יוצר טוב, ומביא עמו צרי, נחמה ואהבה.
אל גדותיו היה לבנו מלא תוגה גדולה, כבדה, אֵבל בלי מלים, – יגון עמנו. ערגנו לארץ מולדת אבותינו. הערגה הזאת נטוותה לתוך חלומנו, והוא לבדו ידע לשלוט בגעגועים אלה ביד חזקה, לכסות עליהם בצעיף רקום ריח אדמה, אויר ואור שמש. הוא צר להם צורה, נתן להם ביטוי של דברים ומעשים. הוא יכול לעשות זאת, כי גדול היה. ונפלאה היתה ביותר מסירותו לדבר, אשר לא ידעה פקפוקים." [1]
מה בין ישראל של היום, ובין הערגה? האיווי? לא דבר, ולא חצי דבר. איכשהו, כל שנשאר מאותה ערגה, הוא צלה של המלנכוליה, ההולך ומחשיך, והפקפוקים.
"המסמן 'מלנכוליה' יהא כך השם ההולם של הממשי אשר לא ניתן לומר אודותיו דבר. אכן, הוא מחריג את הסובייקט מכל אשליה, כל משמעות וכל היצמדות לאובייקט. פרויד מציין, כמעט בחטף, שהיא 'הבסת הדחף'." [2]
----
[1]
נחום סוקולוב, 'הקונגרס הציוני הראשון', אפשר לקרוא בפרויקט בן-יהודה [כאן]
[2]
ג'וזף אטייה, 'מלנכוליה' בתוך Psychoanalytical Notebooks גיליון 20. תרגום חופשי שלי.
התמונה מתוך:
"Melencolia I" by Albrecht Dürer (1514)
קריאה קצרה בכתביו של נחום סוקולוב על הרצל והקמת המדינה, ועל איווי ומלנכוליה.
הנגשת אתר האינטרנט שלנו לאוכלוסיות עם מוגבלויות הינה חשובה עבורנו, ולכן התקנו רכיב נגישות ייעודי באתר זה בכדי לאפשר לכלל האוכלוסיה לגלוש באתר.
למרות מאמצנו הרבים להנגיש את כלל האתר שלנו, יתכן ולחלק מהגולשים גלישה באתר זה לא תהיה אופטימלית. נשמח אם תצרו עימנו קשר במקרה זה.
רכיב נגישות מתקדם זה נבנה למערכת וורדפרס (Wordpress), על-ידי Webion - בניית אתרים.
ניתן להוריד רכיב נגישות זה בחינם באתרנו, ומומלץ להשתמש בו בתהליך בניית אתרים לעסקים.