שפה היא עור: לא הכול מילים

"שפה היא עור: אני משפשף את שפתי כנגד האחר. זה כאילו היו לי מילים במקום אצבעות, או אצבעות בקצות מילותיי." [1]

מהו הדבר הזה, "כמו אצבעות" בקצותיו, כמו "עור", אשר בארת' קורא לו שפה [ולפעמים אני כותב "שפתיים"]. התענגות, אומר קול אחד בראשי. איווי, אומר קול אחר. [אובייקט a, אני שומע גם, וגם את ה"גם"]. אין זה אותו הדבר... לא כל שימוש בשפה מכוון לדיבור, פונה לאחר, או חוזר חזרה. [היידגר: "האדם מדבר, והוא מדבר תמיד שפה כלשהי. בשל כך אנחנו יכולים לומר: השפה מדברת [...] השפה מפיקה את האדם כפועל יוצא וכתוצאה"] [2]

לאקאן משרטט את הדחף כזה שמסתובב וחוזר אל המקום ממנו יצא [האזור הארוטוגני]. פרויד אמר משהו על הדבר [das Ding, מתנגן כזה], על מה שמעבר לשפה [אך גם משהו ממנו נתפס בה], וזה הולך כך [וזה הולך...]:

"כתוצאה מכך, המורכבויות הנתפסות מחולקות לחלק הקבוע, הבלתי-מובן – הדבר [das Ding] – והחלק המשתנה, הניתן להבנה – המאפיין או התנועה של הדבר." [3]

אנחנו מצליחים לתפוס משהו מהתנועה של הדבר. אנחנו לא מצליחים לתפוס את הדבר [הדיבור/הדיבר/הדובר]. אם שפה היא עור, משהו שאפשר להשתפשף עמו, לחכך כנגד האחר ["כעזר לנגדו..."], לדבר עמו – אזי עולה הלא-מובן על המובן. לא הכול מילים [לא הכול מילה], אנו חשים בתנועה – אך לא הכול תנועה [או תחושת התנועה].

"כמעט באופן קבוע אני מגלה השפעה משבשת של משהו הפועל מחוץ לדיבור המכוון, והשיבוש נובע או מרעיון נפרד שנותר לא מודע ואשר מתגלה באמצעות כשל הדיבור [...] או ממניע נפשי כללי יותר המכוון נגד הדיבור כולו." [4]

השפעה משבשת זו דרך אחרת לומר תנועה. את הדבר אשר מייצר השפעה משבשת – שם אין תנועה. זה מחוץ לדיבור [לא רק המכוון]. זה מחוץ לדיבור כולו ומכוון נגדו ["כעזר לנגדו"]. זה המניע, זה המונע הנעה [הנאה]. זה לא "כמו עור", זה לא "כמו אצבעות", זה מה שגורם להיות "כמו עור", שגורם להיות "כמו אצבעות" במה שאנו יכולים לתפוס, בחיכוך עם.

אני כותב זה ולא זו ["כעזר לנגדו"], כי קל יותר לדבר מהצד שבשפה מאשר מהצד שמעבר לשפה. כמו שנכתב בשיר -

"כמו נחש בין שתי אבנים

זה מגרד בעצמותיך" [5]

קל יותר לדבר מהצד של התנועה, לדמיין את הנחש זע ונע, מתחכך באבנים. הרבה יותר קשה לדבר מהמקום של האבנים, המרגישות בחיכוך, או העצמות בהן זה מגרד. קל יותר לדבר מהצד שבשפה, אבל זה קצת שקר - אין שום דבר קל בזה וזו.