ברכתו של פרויד לארנסט ג'ונס
יצירה פוליפונית: בין קול יחיד וקול רבים
09/10/2019
"אני בטוח שאת זה הם לא למדו ממני"
21/10/2019לכבוד יום הולדתו ה-50 של ארנסט ג'ונס, כתב פרויד מעין ברכה שהתחילה במילים המשונות הבאות:
"פיסת העבודה הראשונה אשר נפלה בחיק הפסיכואנליזה הייתה גילוי הדחפים הללו אשר משותפים לכלל המין האנושי – ולא רק לאלו אשר חיים בימינו, אלא גם לאנשים מימי קדם והאדם הפרה-היסטורי. לא היה זה מאמץ גדול לפסיכואנליזה, אם כן, להתעלם מההבדלים בין בני האדם בשל גזעם, דיבורם, מדינת או מקור מוצאם. הפסיכואנליזה הייתה בינלאומית [מודגש] מלכתחילה; ידוע כי היא אלו המחזיקים בה התגברו על השפעותיה המפלגות של המלחמה הגדולה לפני כל האחרים."
זו פסקה ממש ממש משונה. אינכם חושבים? לא רק בשל התוכן הכתוב בה, אלא גם בתור פתיח לברכת יום הולדת 50 של ארנסט ג'ונס. מי פותח כך מילות הוקרה? באיזה הקשר [זה לא מאוד ברור בהקשר לשאר הברכה]? מה בעצם פרויד מנסה לומר כאן? אל תמהרו להסיק מסקנות, זה לא יעזור – זה מוזר.
תחילה, ממתי הפסיכואנליזה הינה בינלאומית? זאת אומרת, ברור שהיא אינה לאומנית או משויכת אקסקלוסיבית ללאום זה או אחר. ברור שפרויד מלכתחילה כיוון את הפסיכואנליזה אל בסיס המונח "אנושות" ולא אל בסיס המונח "האדם המודרני", ובמובן זה הפסיכואנליזה חוצה את המונח לאום או מדינה וחותרת אל מה שמעבר. אבל זה לא אומר שהיא "בינלאומית", במובן של "אוניברסלית" או "כללית". זה רק ממקם אותה בכך שישנו משהו משותף לדבר הזה שנכנה אנושות או המין האנושי. זוהי בחירת מילים משונה מצד פרויד, ואני קורא זאת ברוח המלחמה הגדולה (מלחמת העולם הראשונה) אליה הוא מתייחס.
הפירוק או הפילוג שעשתה המלחמה באומות העולם, ה"טראומה הקולקטיבית" אם נוכל לכנות זאת כך, הזוועות, האימה – על כל אלו פרויד כתב וכותב לאורך חייו. אבל מה ההקשר ליומולדת של ארנסט ג'ונס? מדוע מרגיש פרויד צורך לפתוח כך את הברכה? גם שימו לב למילים שחותמות את הברכה –
"כעת, כאשר הדיירקטור של הג'ורנל הזה שובר את שתיקתו שנכפתה עליו עם שנותיו – או אשר בזכותן הוא זכאי לה – על מנת לברך חבר, הבה יותר לו לסיים לא במשאלה, מאחר ואיננו מאמינים באומניפוטנטיות של מחשבתנו, אלא עם הצהרה כי הוא אינו יכול לדמיין את ארנסט ג'ונס לאחר יום הולדתו החמישים שונה מאשר היה הוא טרם לכן – נלהב, לוחמני, אנרגטי ומסור למטרה [cause]."
שימו את זה לרגע בקונטקסט של הפסקה הראשונה עמה פתחנו, ושאלו את עצמכם – מהו המסר כאן בעצם? במה פרויד מברך, אם בכלל, את ארנסט ג'ונס? מה הוא אומר כאן? איך זה קשור למלחמה? מהי "המטרה"? אולי
אולי חבוי כאן שיעור קטן מאת פרויד על מהות הפסיכואנליזה ודרכיה בעיני פרויד. שיעור שלא יזיק לכולנו ללמוד ממנו, אולי במיוחד בימינו המפולגים לכאורה.
[1]
כל הציטטות הינן בתרגומי לעברית מתוך "To Ernest Jones - On the Occasion of His Fiftieth Birthday" מאת פרויד במהדורה האנגלית.
[2]
הערה לגבי בחירת התמונה למאמרון זה:
לרוב אני בוחר את התמונה של המאמרים בבלוג בהתבסס במשהו מתוך התמונה אשר מתאים לתוכן המאמר. לפעמים זו התמונה כולה, לפעמים רק הפרגמנט שאני חותך מתוכה כתמונה ראשית, ולעיתים נדירות אני נאלץ "להתפשר" על משהו "בערך" שמתאים.
למאמרון הזה בחרתי בתמונה המתייחסת לחטיפת הנשים הסיביניות, אך באופן מפתיע לצד השני של המתאר - התערבותן. זאת אומרת, התערבות הקשורה בנשיות בעת מלחמה כדי לעצרה. למיטיבי-קרוא, אולי תוכלו לקרוא משהו מכך בברכתו והוראתו של פרויד. ואם לא, אולי אפשר גם לזכור שיש בקליניקה הפסיכואנליטית לוגיקה נשית, תהליך של פמיניזציה [לא פמיניזם].
ולמען הטעם לעוד, אוסיף הפעם תמונה של פסלו המדהים של Giambologna אשר כותרתו "The rape of the Sabine Women", בצילומו של אחד בשם Thermos (יש לתת קרדיט):
----
התמונה מתוך:
The Intervention of the Sabine Women by Jacques-Louis David (1799 )
