אנקדוטה קטנה מתוך טרגדיות אייסכילוס

"כל עול כבד מלבד היות אדון-אלים,
וכל אחד צמוד לסבל – חוץ מזוס." [1]

כמעט קנה הוא סבלו של אדם את ייאושו, אלמלא היה סבלו מעוז חוזקו. כך מלמדנו איסכילוס, פעמים מספר בכתביו. לדוגמא, באגאממנון:

"זוס פתח דלתות חכמה,
חוק הציב לבני-אדם:
'סבל איש מקנו בינה'."

עבור איסכילוס, הסבל [הנוירוטי, למשל] אינו גורם-פגיעה, כי אם הוא הוא באר-חוכמתו של האדם אודותיו. עם אותו הסבל, ניתן להקנות בינה. עם אותו הסבל, אליו נצמד האדם, ולא הפוך הוא – אין זה הסבל אשר נצמד אל האדם – ניתן לעשות.