משימתו של הסופר-אגו

"אין דבר המכריח אדם להתענג מלבד הסופר-אגו. הסופר-אגו הוא הציווי של התענגות – התענג!"

כך מגדיר לאקאן את הסופר-אגו כערכאה הקשורה, ואף אחראית, להתענגות.

פרויד מוסיף דבר-מה על כך, אשר איני בטוח במאה אחוז אם אמירתו זו של לאקאן מתייחסת אליה, אם כי אין היא שוללת אותה בדיוק. פרויד אומר שתפקידו של הסופר-אגו הוא לוודא שהתנועה הליבידינלית היא בכיוון האובייקט, לא בכיוון האגו. במובן זה, הסופר-אגו הוא הערכאה האחראית על מניעת רגרסיה, מניעת מלנכוליה, מניעת נרקיסיזם ראשוני בלבדי. במילים אחרות, יש לסופר-אגו תפקיד חיוני בשימור התפקוד ה"תקין" של הלא-מודע.

וכיצד נוצר הסופר-אגו ככזה? זה קשור באופן הפתרון של התסביך האדיפלי, אומר פרויד. במילים אחרות, פתרון "מוצלח" של התסביך האדיפלי יכונן סופר-אגו אשר אינו רק בתפקיד הציווי "התענג!", אלא גם כמנגנון מניעה [resistance] האחראי על זרימת הליבידו בכיוון האובייקט, קרי – אשר יש לו תפקיד בכינון האובייקט. זהו לא הקול הנורא של ההורה המצווה, זהו הקול של ההורה המספק חוקי-תנועה, הכוונה, אוריינטציה בחיי הליבידינליים [בחיי האהבה] של הסובייקט.

הגדרתו זו של פרויד, אינה בסתירה עם הצהרתו של לאקאן [אשר ראוי לשים לב שנאמרה בסמינר העוסק בפסיכוזה]. גם בתפקידו זה של הסופר-אגו, הוא עדיין קשור בציווי להתענגות, אך בכיוון מסוים. עם זאת, ראוי לשים לב לכך שיש לסופר-אגו תפקיד חשוב במנגנון הנפשי.