הסיפור מאחורי כתבי פרויד

רבים לא יודעים זאת, אבל אולי כדאי לומר על כך מילה, בכל זאת - היסטוריית הדפוס וההוצאה לאור קשורה בהקשר של פרויד והפסיכואנליזה היא עניין מסקרן לכשעצמו. אז הנה השאלה - כיצד נוצרה המהדורה הסטנדרטית של כתבי פרויד בהוצאת Hogarth? התשובה מסקרנת להפליא.

התאריך הינו ה-28 לינואר, 1939. פרויד מתגורר בעת זו בלונדון, לאחר שהוא ברח מהמשטר הנאצי ומגוריו בווינה, זאת בניגוד לרצונו (הוא רצה להישאר במקור). מקום מגוריו החדש היה בהמפסטיד, וביתו הינו כעת מוזיאון.

פריט מידע מעניין - מיד עם מעבר מגוריו, ה-BBC התעקשו להקליט אותו מדבר, וזוהי למעשה ההקלטה היחידה של קולו של פרויד אשר נגישה לנו, ואפשר לשמוע אותה כאן –

בחזרה אל ה-28 בינואר, בשלב זה בחייו של פרויד, הוא כבר סבל מסרטן בלסת והיה קשה לו לדבר. ובכל זאת, בתאריך זה, הגיעו שני אורחים אל ביתו של פרויד – וירג'יניה ולאונרד וולף. כן, אותה וירג'יניה וולף הסופרת המפורסמת והידועה לכול.

זו הייתה הפגישה היחידה שידועה לנו בין פרויד ווירג'יניה וולף. הזוג וולף הם המייסדים של הוצאת Hogarth Press. ומשנת 1924, זו ההוצאה אשר דרכה פרסם פרויד את כתביו באנגלית בבריטניה. ולאור אותה הפגישה, החליטה ההוצאה לפרסם את תרגום כלל כתיבותיו של פרויד ב-24 כרכים, תחת עריכתם ותרגומם של אנה פרויד וג'יימס סטארקי.

כך כתבה וירג'יניה וולף ביומנה על הפגישה ההיסטורית הזו עם פרויד:

"הוא ישב בספריה גדולה עם מעט פסלים לצד שולחן מבהיק ומסודר באופן דקדקני, אדם מאוד מבוגר ומבולבל: עם עיניים בהירות וקופיות, תנועות עוויתיות משותקות, חסר כוח הבעה: אך ערני."

עוד היא כתבה כי פרויד היה פורמלי ונעים הליכות באופן מסורתי ומיושן, והציג בפניה פרח נרקיס.

וירג'יניה גם כתבה בקרירות מה כי "כל הפליטים הם כמו שחפים המושיטים את מקוריהם אל כל פירור אפשרי". לעומת זאת, באוטוביוגרפיה שלו, ציין לאונרד וולף כי פרויד נתן לו תחושה אשר "מעט מאוד אנשים אשר פגשתי נתנו לי, תחושה של עדינות גדולה, אך תחת מעטה העדינות הזו, עוצמה רבה... אדם עז ומרפה ידיים."

שמונה חודשים לאחר מכן, בספטמבר אותה השנה, פרויד נפטר.

למסוקרנים, תוכלו לקרוא עוד על כך ועל ההשתלשלות של מורשת פרויד, לפחות באופן חלקי גם אם כזה שפחות נרצה לשמוע בתור פסיכואנליטיקאים, בכתבה המסקרנת המצורפת בקישור הזה.