מילים קטנות
לקרוא את אנה פרויד קוראת זיגמונד פרויד
28/01/2020
על בלבול וטעות: ארוטיקה ומיניות בשפה של פרנצי – חלק ב'
04/03/2020"העולם לא נברא כדי שנהגה בו
(להגות משמע להיות חולה עיניים)
אלא כדי שנתבונן בו ונסכים עמו..."
מידי כמה מילים, כאלו שנהגות וחולפות בזרם אחיד, ישנן כמה מילים קטנות [קטן-אות] שניתן לזהותן אך בשתיקה. אלו הן מילים נמסרות, אם כי לא בקול. מילים אשר נכתבות אות אות, סימן סימן, מרווח מרווח; בעוד מילים אחרות, זורמות יותר, אינן יודעות לזהות את הרווח.[2]
"אין לי פילוסופיה, יש לי חושים...
אם על הטבע אדבר זה לא מפני שאני יודע מהו,
אלא מפני שאני אוהבו, ומפני זה אני אוהבו."
במילים אלו [כמו היתקלות כלי-כתיבה בדף], הכתמים הנוצרים [אות אות] אינם מובנים בפני עצמם [3]. כל כתם מניח עצמו כך – איך שתיקח, אך אין זה נתפס. האיך הזה [איך לא], כמו ריקוד - הוא נוצר בהיתקלויות. הוא נובע מדחיפה אל -, תנועה, התנגדות במרחב, יש בו מן הנשימה.
"לאהוב זו תמימות נצחית
והתמימות היחידה היא לא להגות..."
וכמו ריקוד או נשימה, יש בכך מאמץ, זה מכיל מתח. נקודות חיכוך צורמות אשר עולה בהן שאלה. ולפעמים, על אף שברור [שיברור, שבר קטן] כל ההיגיון שבדבר [ומה דוור בו?] – אין טיפה של היגיון בכתם אות, במכתם, במילים קטנות, שותקות, רוקדות.
[1]
הציטוטים הינם מתוך שירו של פרננדו פסואה "שומר העדרים", בספר כל חלומות העולם, בהוצאת כרמל [כאן].
[2]
כותבת אגי משעול: "אך שפת אמך איננה שפת אמי", בתוך נרות נץ-החלב, בהוצאת אבן חושן [כאן].
[3]
כותבת חיה משב:
"כי היה כתוב: במילים אפשר
לתפור שברים, לחבר קרעים
לפסקאות קריאות, לאחות חלקי דיבר לסיפור,
למספר עמוד | עמוד | עמוד
שתוכל הנפש לשמור על עקביות"
בתוך: כל קיר היה דלת, בהוצאת הקיבוץ המאוחד [כאן].
----
התמונה מתוך:
El Jaleo by John Singer Sargent (1882)
על דברים שחומקים בדיבור אך אולי מוצאים ביטוי בתנועה, ושיר של פרננדו פסואה שהתכתב ונכתב (כמו) בתגובה.
