הסימפטום והאיווי: שאלה סובייקטיבית

זה ציטוט חשוב ויפה מכדי שאותיר אותו בלתי נגיש עבור קוראי העברית. אם כי, אני ממליץ בחום לקרוא את גרסת המקור באנגלית – זה לא אותו הדבר בדיוק [זה אף פעם לא אותו הדבר בדיוק]. מילותיה של ג'ודית מילר מתוך Scriobh גיליון 4:

"אם אקח לדוגמה את הסימפטום, מצד אחד המטרה [objective, גם מתייחס לאובייקט] היא לגרום לו להיעלם על פי תכנית או פרוטוקול - כפי שמישהו יכול לומר כדי להיראות מדעי - המוגדרים מראש, פרוטוקול אשר חייב להיות ביחס עלות-תועלת טוב ככל הניתן ולכן תמציתי ככל הניתן. מצד שני, הסרת הסימפטום אינה היעד – אך זה יקרה.

אפילו פרויד עצמו אומר שאין זה רצוי [desirable] כי הסימפטום יוסר למשך זמן מה, ומתנצל על האכזריות הנראית לכאורה של עמדה זו: ההפרעה, הרעש שהסימפטום יכול להוליד, אין זה נחשב למשהו אשר יש להכחיד מהר ככל הניתן, או להשתיקו כך שהכול ימשיך להמהם בשלווה. ניצבת שאלה באשר למה מישהו מתכוון בנוגע ל- או באשר לסימפטום (או סימפטומים) שלו או שלה, משמעות זו צריכה להיקבע ורק הוא אשר נושא זאת יודע על כך מבלי לדעת זאת. משמעות זו הינה פרטיקולרית לאותו אחד אשר - בעודו מתלונן על כך וסובל מכך - מוצא בכך פתרון סינגולרי לשאלה אשר אינו יכול לתחום באופן מידי, שאלה אשר עולה עבורו כמו גם עבור כל אחד אחר, ואשר אנסח אותה כך: האם אני רוצה את אשר אני מתאווה לו?"

אדגיש רק נקודה אחת מהטקסט הדחוס הזה:

השאלה אינה רק זו של הסימפטום, ואינה רק זו של האיווי באופן כללי. זו שאלה הקשורה בבחירה, ולכן שאלה אתית התוהה על הקשר בין האיווי והאובייקט הממוקם כאיווי. זאת אומרת, זו לא שאלה של ויתור על האיווי [למרות שאם מתעקשים אפשר לקרוא זאת כך], זו שאלה הקשורה במה שממוקם במקום של האיווי - יש בכך בחירה, והיא בהכרח לא פשוטה.