תהיות של בוקר על חלומות

הגרמנית שלי אינה מיטבית, אך בכל זאת התעקשתי לתרגם מקטע קצרצר הפותח את מאמרו של הפסיכואנליטקאי זיגמונד פייפר – "החלום כשומר השינה" (1923). הופתעתי (ובעצם מדוע?) כשקראתיו בפעם הראשונה, מאחר והמקטע מביא חלום מתוך אנליזה של מוזיקאי, וזה החלום:

"מטופל מספר לי את החלום הבא: "אני יכול לראות את התווים של אחת מיצירותיי האחרונות, כולל אקורדים רבים. הם מסמנים משהו גדול, משהו עמום [גם מהווים כיסוי], מאחר והם תופסים שטח גדול [גם מציבים דרישה]. יש לי את התחושה כי אני מכוסה באופן פגום, אך אין זו התקרה, אלא האקורדים אשר בהם אני מכוסה [גם מושתק, mute] באופן שאינו הולם. כאשר אני מתעורר, אני באמת איני מכוסה, כיסיתי עצמי וחזרתי לישון."

בעקבות החלום, המטופל מעלה אסוציאציה של נפילה בגרם מדרגות. מהי המוזיקה המכסה שטח נפשי כה גדול עד כי הסובייקט אינו יכול להביע קול? מהו כיסוי אשר אינו מספק או הולם, אשר הגוף אינו מכוסה כראוי, כיסוי מחורר לגוף? והאם החלום אכן מתפקד כהגנה, או אולי כחירור?

חבל שהשם של פייפר נעלם עם הזמן, ללא ספק הוא אחד האנליטיקאים המרתקים.

----

התמונה מתוך:

Jacob's Dream by Bartolomé Esteban Murillo