כמה מילים על התרגום כפרקטיקה
מכתב 2: הדיספוזיטיף של פוקו
14/03/2017
כמה מילים על דר' זיגמונד פייפר
19/04/2017אם בוחרים לבחון זאת, בעיית התרגום אינה עניין פשוט. אכן, לא היה זה תרגום אם על הכף היה עניין של פשט.
השפה העברית מלמדת אותנו כי הפשט מכוון אל משמעות. על דרך ההנגדה, אל מול הפשט ניצב הדרש – הזרה של הנאמר, הדבר המודר מ-"פשוטו כמשמעו". אם כך, התרגום הינו פרקטיקה של הזרה, ויש להזכיר כי זו עמדה פסיכואנליטית החוזרת אל כתבי פרויד, ובעניין החזרה אגע עוד בהמשך.
מהו התרגום המדויק וכן המתאים ביותר לרוח דברי המקור – זוהי שאלה בלתי אפשרית. זו איננה סוגיה פילוסופית, אלא שאלה הנוגעת ללב ליבה של הפרקטיקה. לכוון אל כל אחת ממטרות אלו – דיוק או רוח הדבר – יהא מעשה של פספוס, שכן התרגום הטוב יהא המדויק והמתאים ביותר לדברי המקור.
אך הכוונה לכל אחת ממטרות אלו תפגע בהכרח בחברותה, וסינרגיה אמתית בין השתיים איננה פרקטית. כך, התרגום המדויק אינו המתאים ביותר לרוח דברי המקור, והתרגום המתאים ביותר לרוח דברי המקור בהכרח לא יהיה המדויק ביותר.
לכן נוכל לומר כי פעולת התרגום היא פרקטיקה המחייבת בחירה, הגעה לכדי הכרעה, ועל כן מגלמת בתוכה חיתוך המותיר שארית אשר איננה ניתנת לתרגום. איני הראשון לומר זאת, די לקרוא לאקאן לצד פרויד בכדי להגיע למסקנה זו.
1.
לאלו העוסקים בתרגום, יש בפרדוקס זה אי-הנאה אינדיקטיבית, הנאה אשר איננה ניתנת להשגה. הבנה כלשהי כי פרי התרגום אינו מושלם בהשוואה למקור, הוא איננו כמו המקור, "זה טקסט אחר לגמרי". ניתן להתענג על התרגום, להעמידו על כן האידיאל, לא להכיר בחוסרו כתוצר, אך עדיין תהא שארית – זה איננו טקסט המקור.
אפשר לתהות אם מובנה בתרגום דבר מה אשר מפריע להנאה מלאה, הכרעה המחייבת ויתור על אוטו-אירוטיזם מוחלט. התרגום איננו יצירה אומנותית כאחרות על קשת היצירה, מבחינה פרקטית זו, שכן הוא פרקטיקה של חיקוי בלשון אחרת. ייתכן והוא דומה בכך לציור בסגנון ריאליזם – חיקוי הדבר בשפה אחרת, החלפה תוך מחיקת הדבר עצמו.
לכן התרגום איננו הדבר עצמו, גם אם הוא מקבל סטאטוס דומה להיות-הדבר.
כך, כאשר פרויד כותב, במקומות רבים מספור, שהלא-מודע מתורגם למודע, אין הוא מכוון לומר כי דבר מה מהלא-מודע יכול להיעשות מודע.
זוהי קונספציה שגויה בבסיסה, אם כי נפוצה למדי. עלינו לזכור – התרגום לעולם לא יוכל להיות המקור, גם אם מרגיש הוא כאילו היה הדבר בעצמו. הלא-מודע לעולם יהא בלתי נגיש למודע, והמודע – גם כי ייתכן ויצביע אל עבר – לעולם לא יחליף דבר מה אשר לא-מודע.
התרגום מגלם חוסר, ובכל מקום בו מתקיים חוסר – שם ישנה אפשרות לשאלה. כפרקטיקה, התרגום מכיל מעשה של בחירה המותירה שארית – ישנו ויתור, חוסר הנאה, התענגות. לו היה ניתן לתרגם "מילה במילה", כפי שנהוג לומר, לא היה מקום לבחירה, לא הייתה שארית. זהו תרגום מכונה, למשל כמו Google Translate, מילה אשר מוחלפת במילה ללא פרקטיקה, ללא שאלה.
השאלה היא אנושית, היא מגלמת סובייקטיביות, ועל כן מדובר בהמצאה אל מול הבלתי ניתן להשבה, אל מול החוסר. אך אין זה אומר כי אין דבר מה אשר חוזר.
2.
השאלה כחלק מהמצאה, זו כבר עמדה סובייקטיבית. כאשר הסובייקט שואל, אין ידע עובדתי. זוהי פעולה הממחישה שסע פנדמנטלי, אשר תפירתו על ידי פתרון הינו מעשה של סותם גולל.
אם כן, כפי שמלמד אותנו לאקאן, השאלה הסובייקטיבית, ועמה גם הבחירה, הינה מעשה של חיתוך. משום כך, כפי שמלמדת אותנו הפסיכואנליזה בכתיבתו של לאקאן, רייק ורבים אחרים אשר ידעו דבר מה על היהדות, "מילה במילה" מתאפשרת אך ורק בבשר – במקום מילה יבוא מעשה המילה.
באותו מתווה, בפרקטיקה של התרגום, נוכל לומר כי תרגום אשר אינו פועל על דרך החיתוך, אשר אינו מיישם פרקטיקה של בחירה, אינו כזה אשר ניתן לומר עליו כי הוא פועל על דרך ההמצאה. כעיבוד המחשב, הוא איננו יצירה. דרך היצירה, דרך הבחירה, דרך ההמצאה – ניתן לראות כבר בכתביהם של הוגים מימי קדם – אלו מחייבות הזרה, דבר מה המגלם דבר מה אחר, אך זר לו בו-בעת.
תרגום בהכרח אינו המקור, אף אם מכוון או מצביע בכיוונו הכללי. לכן גם קריאת התרגום תמיד תגלם את החסר במקור, האובייקט המקורי אשר מונכח בהיעדרו. התרגום תמיד יבדל, יעמוד בפני עצמו, בנפרד מן המקור אך בהקשר אליו. יצירה מובחנת, שונה, מחוסרת. פעולה אנושית סובייקטיבית – המצאה.
----
התמונה מתוך:
The Battle of the Milvian Bridge (1520–24) by Giulio Romano
