חלום הפסח של פרויד

כותב פרויד:

"כל מה שנמצא בחלומות ונראה כפעילות של פונקציה שיפוטית, אין לראות בו פעילות חשיבה של מלאכת החלום, אלא חלק מהחומר של מחשבות החלום, שהגיע משם, כתבנית שלמה, אל תוכן החלום הגלוי." [1]

הערה זו מופיעה מיד לאחר חלומו "בני קצר הרואי", אשר יש המכנים גם "חלום הפסח" של פרויד. והנה החלום:

מקטע חלום I:

"בחלום אחר שלי מופיע אחד המורים המוכרים לי מן האוניברסיטה שלנו ואומר: "בני, קצר הרואי".

מקטע חלום II:

דו-שיח המורכב מאמירות ותגובות קצרות.

מקטע חלום III:

"בשל אירועים מסוימים בעיר רומא יש לפנות את הילדים, והדבר אמנם נעשה. הסצנה מתרחשת לפני שער אחד, שער כפול בסגנון העתיק (הפורטה רומנה בסיינה, כפי שאני יודע עוד בחלום). אני יושב על שפת באר, עצוב מאוד, על סף בכי. דמות אישה – אומנת, נזירה – מוציאה את שני הנערים ומוסרת אותם לידי אביהם, שאיננו אני. המבוגר בין השניים הוא בכורי, ללא ספק, ואת פניו של השני אינני רואה; האישה המביאה את הנער מבקשת ממנו נשיקת פרידה. היא בולטת באפה האדום. הנער מסרב לנשק אותה, אך כשהוא מושיט את ידו לפרידה הוא אומר לה: Auf Geseres, ולשנינו (או לאחד מאתנו): Auf Ungeseres. יש לי הרושם שמשעות הדברים האחרונים היא העדפה."

את הביטוי "auf geseres" מקשר פרויד עם המילה גזרות, ובעקבות שרשור אסוציאטיבי מגיע לכך:

"מעבר זה נמצא ב-“gesauret-ungesauret” [חמץ ושאינו חמץ]; בעת יציאתם המבוהלת ממצרים [מילה מודגשת] לא הייתה לבני ישראל שהות להחמיץ את בצקם, ולזכר האירוע הם אוכלים עד היום מצה בימי הפסח. אני יכול לכלול כאן את הרעיון שהבזיק פתאום במוחי תוך כדי ניתוחו של חלק זה. נזכרתי כיצד שוטטנו, ידידי מברלין [פליס] ואנוכי, בימי הפסחא [מודגש]"

ומכאן הוא מגיע אל הסכסוך שהתרחש בינו לבין פליס, והנושא של סימטריה חד-צדדית. אני ממליץ בחום לקרוא זאת בעצמכם, זה מורכב וארוך מכדי שאמשיך לפרט כאן.

אני רוצה להתייחס לשיפוט בחלום זה, אותו שיפוט  אשר פרויד מזכיר מיד לאחר מקטע זה, כאילו ללא הקשר. השיפוט בתצורת "מוסרת אותם לידי אביהם, שאיננו אני", או סירובו של הנער לנשק והבחירה ב-ungeseres אשר פרויד מציין. Ungeseres, אשר אפשר למעשה גם לתרגם כ-"אין גזירה", כמו גם – אין סבל, וכן גם לאסוציאציה "תשוקות נעלות" אשר מייחס פרויד לאותה אומנת צעירה בביתו.

פרויד מזכיר את מקרה הבן קצר הרואי, דלקת העין החד-צדדית שהוא סובל ממנה, והרופא המכריז – "אם הוטב בצד אחד [מודגש] יוטב גם בצד השני [מודגש]", אשר נאמר רגע לפני שהרופא שואל על פשר כל הבכי והמהומה (geseres). אם הוטב בצד אחד, אז יוטב בצד השני. האין זו דרך אחרת לומר ungeseres? אין גזירות. אין סבל.

סבלו של הבן, כמו גם הנער בחלום, באופן מפתיע קשור בדמויות נשיות. זוהי האומנת אשר אינה מביאה את בנו של פרויד אליו, אלא אל אב אחר. זהו הנער אשר אינו רוצה לנשק את אותה האישה, אך כלפיה אומר auf geseres (גזירות) ובהסתובבו לאביו-לא-אביו, פרויד, אומר auf ungeseres (אין גזירות). וזוהי אותה האם הקוראת לרופא אשר כלפיה מכווין הרופא את השאלה – "מה כל הבכי הזה?" או מהן הגזירות הללו? זוהי הדמות הנשית החוזרת בתצורות שונות במקטעים אלו, אשר בה וכלפיה מופנה המסמן "גזירות". כמו גם זו אותה הדמות אשר מניעה את מהלכי הסיפור בחלום – מוציאה את הבנים, מבקשת נשיקה, קוראת לרופא, וכו'. משום כך, אני חושב כי במובנים מסוימים מתנקז החלום אל האמירה – "תשוקות נעלות", זאת עם ההבדל בין gesers/ungeseres.

וכך כותב פרויד בסיום סגמנט החלום וניתוחו, משפט אשר לטעמי מרגש ביותר, שלא לומר כואב וכנה גם אם נבלע וחומק בשטף הפסקה:

"המאזין, שהאמירה האסורה נועדה לו, התייחס אליה ביתר סובלנות כשיכול היה באותה שעה לצחוק ולהחניף לעצמו בהערכה, שהבלתי רצוי הוא, מן הסתם, דבר שטות."

שיהיה לכם חג פסח שמח וקריאה כנה, עם קורטוב של צחוק :)