מכתב 1: הסובייקט נכתב
פרסומים לאקאניאניים ופרוידיאניים בעברית
21/03/2006
מכתב 2: הדיספוזיטיף של פוקו
14/03/2017פרויד היקר,
החלטתי לכתוב לך היום בעקבות קריאת ספרך פירוש החלום, בו הגעתי אל המקטע על הטרי והסתמי בחלום.[1] כאן, עלתה בי שאלה באשר להתכתבות החלום עם חוויות יום החלום, אותן חוויות מהיום אשר קדם לחלימה. בהתכתבות זו, נרשם אצל החולם דבר מה מבין כל אותם אירועי היום - דבר מה אשר אינו מלא במשמעות, אם אשאל לרגע מהטרמינולוגיה של לאקאן, ועל כן סתמיות החוויה בעיקרה.
אני חושב כי אין סתמיות בבחירת המושג העברי רושם[2] סתמי לתיאור אותו רישום אשר עומד בעיקרו של החלום. אך יש משהו באותו הרישום הסתמי, וכן בפעולתו של עיוות החלום, או תהליך הצנזור הנפשי העובד על אותו הרושם, אשר בקריאה שטחית מסתמן כמהלך פאסיבי או סביל אשר כאילו נכפה על החולם. רושם הגורס כי היו אותם הרשמים סתמיים מעצם היותם מוטבעים בחולם ללא מעורבותו, סתמיים בהיותם ארעיים.[3]
אני בטוח וגמור כי לא זו כוונתך בהמשגת רשמים אלו. מתחבר לכך גם סגנון הכתיבה המדעי לכאורה, אשר מותיר רושם מתעתע של תהליך ללא יד מכוון. אך בדיוק בשל הסגנון וההמשגה הללו נבעה השאלה שעלתה בי, השאלה על הממד הפאסיבי לכאורה של אותם רשמי רישומים ועיוותי החלום. השאלה – איה החולם בכל אלו ומהי מעורבותו ברישום.
אני חושב, אם יורשה לי לסטות לרגע קל, כי לא לשווא עולה בי שאלה זו דווקא בימים קשים אלו, אשר בהם הצנזורה החברתית והפוליטית עוסקת בדיוק בכך – מחיקתו של החולם, או מוטב לומר הסובייקט. יש משהו פואטי בעיניי בשאלה זו, בנקודת זמן זו ובהקשר הפסיכואנליטי אשר נולד בכתיבתך. ארחיב על כך בהמשך, כאן רק אציין כי הפואטיקה, אשר מעצם טבעה קושרת הקשרים, מרמזת כי יש משהו חבוי במעטה הסביל של שאלת החולם ורישומיו.
על כן, הסיבה שבגינה החלטתי לכתוב לך קשורה קשר הדוק, קשר פואטי אם תסכים לכך, בשאלת הסובייקט אשר הזכרתי. דרך המכתב[4] אולי תמצא שארית, דבר מה שיתנגד למחיקה מוחלטת - דרך הכתיבה, כך נראה לי, נכתב הסובייקט. השפה העברית מלמדת משהו על מהות הקשר שבין הסובייקט והאחר, וכך בחלומה של אירמה [5] כאשר אתה קורא לד"ר מ., לא הייתה זו קריאה אילולא הייתה ההנחה כי תקרא היא. ואכן ד"ר מ., הרי הוא ידידך ד"ר פליס, היה קורא ומתכתב עמך, קורא ונקרא.
אני חושב כי ההתכתבות היא זו אשר אפשרה לך לכתוב את הגילוי הפסיכואנליטי, אשר בבסיסו הסובייקט. ובדיוק בשל הניסיון למחיקתו, בין אם נובע מכפיית החזרתיות בארצנו או מקריאה פילוסופית על דרך ההמשגה הפאסיבית לכאורה של אותם רישומים, נראה לי נכון מתמיד להתעקש על כתיבתו של החולם. למעשה, אני חושב כי יש בכתיבתי לך ניסיון להחיות את אותן התכתבויות אשר עוררו את הגילוי הפסיכואנליטי. אותן התכתבויות אשר בזכותן הסובייקט מתנגד למחיקתו.
זהו גם באותו החלום אשר הקורא והחולם נתקלים באותיות רבתי המודפסות, אותה נוסחת טרימטילאמין אשר אינה מוזרקת בקלות או סטריליות.[6] זוהי גם אותה הנוסחה אשר הנך מנכס אל היחס המיני, או ליתר דיוק חילוף חומרים המקושר אל המיניות.[7] לא לשווא שלובות השפה והכתיבה בפואטיקה של המיניות, שכן בזכותך מגלה הקורא כי בסיס כל אלו הינו חוק החילוף, הריהו אותה פואטיקה עצמה.
אם נכנס מסקנות עד כה, יש משהו בכתיבה אשר אינו פשוט כי אם מורכב. דבר מה המחייב רישום, חותם, מכתם פואטי אשר מותיר כתם מוטבע המתנגד למחיקה מוחלטת. הסובייקט נמצא בהתנגדות זו, אשר מעצם מהותה אינה סבילה. הפאסיביות, אשר משמעה האטימולוגי הוא סבל או סבילות, הינה אי-התנגדות המרמזת על ספיגת הסבל עוד ועוד, ללא גבול. על כן, אני גורס כי הסבילות הינה ההפך הגמור מהכתיבה, אשר כפי שהראית בדיוק רב במקום אחר[8] מושתתת על התנגדות. לא יינתן סובייקט פאסיבי בתהליך הכתיבה, או כתיבה אשר נכפית על הסובייקט מלשון היותו לא מעורב בה. אם כן, מדוע הניסוח והשימוש בהמשגה פאסיביים?
עיסוק החלום באותם פירורים חסרי ערך ושוליים,[9] כמו בסיפורם של עמי ותמי, יכולים להוביל את הקורא אל אותה חוויה חשובה ומרגשת, הכרה חדשה ומהותית. הצנזורה, או עיוות החלום, פועלת על אותם פירורי רישומים, ונראה כאילו אין מעורבות סובייקטיבית, מנגנון אוטומטי. במילים אחרות, הניסוח שבחרת בו מרמז על כפיית הצנזורה על הרישום, ממש בדומה לאותה הגדרה של כפיית החזרה. אך יותר נכון מדובר במנגנון נפשי, מנגנון הפועל בתשובה לרישום, בהתכתבות עמו, זאת מאחר והיא מאזכרת את הרישום, מרמזת.[10]
הדבר דומה לחלומך על אירמה, אשר מתחיל אף הוא בהתכתבות – הניסיון שלך לענות למכתבה אשר לא מוזכר לפני כן. בפועל, זהו כבר עיוות חלום המתכתב עם הודעה שנמסרה דרך גורם שלישי, אותו ידיד קרוב. תגובתך למכתב מתחילה בלקחת את אירמה הצידה, אל השוליים, צעד לכיוון אותם רישומים סתמיים, תוך הניסיון להוכיח אותה – קרי התנגדות. זהו שכפול למעשה של אותו מנגנון הרישום, הכתיבה, אשר מיד נתקל במענה מסדר הצנזורה, תשובתה של אירמה – "זה חונק אותי", הכאב שלה לכאורה הינו אורגני, ותגובתך היא להיבהל ולקרוא לחבריך הרופאים להסתודד סביבה, במילים אחרות – להסיט מהשוליים חזרה אל מרכז העניינים, והרי הצנזורה. לכאורה, במקום לעסוק בהתכתבות הופך החלום לעיסוק בחגיגה אשר בה החלום מתחיל. אך הנקודה בה נבהלת, כך אני סבור, מעידה על העיקר וכתיבתו, בעוד החגיגה עם העמיתים הרופאים אינה מחזיקה מעמד, וחוזרת אל אותן אותיות רבתי – הריהי הכתיבה עצמה.
והרי הסובייקט בכל משלב חלום זה? הרי זה אתה, החולם, אשר מסיט ומנווט את מהלך החלום – מארח, לקח את אירמה אל השוליים, קורא לעמיתים הרופאים. במילים אחרות, החולם הוא כותב החלום. לא אומר כי הכתיבה נעשית מתוך רצון מודע ומפוכח, והרי מוכיח אתה כי החלום מתקשר עם הכתיבה של הלא מודע, אך זהו החולם אשר רושם את רישומי היום הסתמיים, וכן הוא זה אשר מפעיל ומניע את גלגלי עיוות החלום והצנזורה. במילים אחרות, אם הכתיבה הסובייקטיבית אינה סבילה, הרי זוהי ידו של הסובייקט אשר מחזיקה בעט הרושם את הלא מודע.
ברחשי ידידות,
[1] עמוד 199 במהדורה העברית של פירוש החלום, הוצאת עם עובד 2012.
[2] במובן זה, התרגום לעברית מדייק, ובחירת המושג הלועזי impression (אשר משמעו 'רשמים') אף הוא מדייק בכך שההחתמה מותירה רושם, ובכך גם רישום.
[3] ישנו דבר מה נוסף, על הקשר בין הסתמי לבין האיד (אשר מתורגם אף הוא לעברית כסתמי) כתבת רבות במקומות אחרים, כגון המאמר המרתק האני והסתם.
[4] בלועזית Letter, מלשון מכתב, אות.
[5] עמוד 155, פירוש החלום.
[6] עמוד 155, שם.
[7] עמוד 163, שם.
[8] Freud, S. (1925). A Note Upon the ‘Mystic Writing-Pad’. The Standard Edition of the Complete Psychological Works of Sigmund Freud, Volume XIX (1923-1925): The Ego and the Id and Other Works, 225-232
[9] עמוד 206, פירוש החלום.
[10] עמוד 206, פירוש החלום.
----
התמונה מתוך:
Jupiter and Antiope by Nicolas Poussin
