מכתב 2: הדיספוזיטיף של פוקו
מכתב 1: הסובייקט נכתב
22/05/2015
כמה מילים על התרגום כפרקטיקה
20/03/2017פרויד היקר,
ישנה אמרה מעניינת של הרבי נחמן מברסלב – "המעיין היטב בספר, יוכל למצוא בו אפילו מה שהמחבר לא כיוון כלל". חשבתי שתסכים עם אמרה זו, ורציתי להעלות בפניך סוגיה בעקבות קריאתי את "מהו אפרטוס?",[1] טקסט מבלבל ומבולבל.
סקרן אותי לקרוא את הטקסט, מאחר וחשבתי שהוא עוסק בניתוח מבני של קונספט האפרטוס, והתעניינתי באשר לידע הפסיכואנליטי שניתן לחלץ מהטקסט על המיניות וה-appareillage.[2] אך במהרה התבדיתי לגלות כי מדובר בעניין אחר אך קרוב, אשר מרתק לא פחות – הדיספוזיטיף (Dispositif) של פוקו.
מקור הבלבול, מעבר להתלהבותי המוקדמת מכותרת המאמר, הוא בהחלטה פילוסופית מתמיהה לתרגם את המונח הצרפתי "דיספוזיטיף" כ-"אפרטוס" (apparatus) – תרגום אשר מחבר הטקסט עצמו מתנגד לו,[3] ובצדק. אך הבלבול אינו רק בגין בחירת תרגום זו, והינו זולג אל עיקרו של הטקסט - הנחת היסוד הפוקויאנית עליה הוא מובנה.
נראה כי בקריאת המאמר הקורא המיועד, זה אשר מיועד לדעת, נסחף בזרם הבליל הפילוסופי, וכך מוצא עצמו תר אחר איזו אקונומיה תיאולוגית למחצה החותרת (ונכשלת) להשיג פרגמנטציה של הדבר עצמו.[4] בהנחת הִנּוּי הדעת, אני סבור כי מקורו של הכשל התרגומי בשאיפה פילוסופית זו הינו כשל תרגום דבריו של פוקו כסובייקט. אכן, מהר מאוד נתחוור לי כי הנאמר בלי-משים, בשולי הדברים, אותן נקודות זניחות לכאורה אשר נשטפות במהרה בבליל הפילוסופי, הן אשר חושפות את שורש עיקרו של טקסט המאמר.
א. הגדרות הדיספוזיטיף
אני פונה כעת אל תהליך החקירה הפילוסופית אשר בו נוקט אגמבן, מחבר הטקסט, ואנסה להתחקות אחר שלביו.
לאחר ההקדמות, אשר בהן מנסה לבאר אגמבן את מורכבות המושג דיספוזיטיף במשנתו של פוקו, ולא לשווא עניין זה כה חמקמק, פונה המחבר אל הדרך האטימולוגית ומשתמש במילון צרפתי כדי לספק שלושה פירושים מרתקים:
- חלק בפסק הדין שמכיל את ההכרעה, להבדיל מההנמקות.
- האופן בו ערוכים חלקיה של מכונה או של מנגנון, ובהרחבה, המנגנון עצמו.
- מכלול האמצעים הערוכים בהתאם לתוכנית צבאית.
קל לראות כי שילוב שתי ההגדרות האחרונות הוא המקור המטעה לתרגום "אפרטוס", וכי היה ראוי לו היה נצמד התרגום ללשון המקור - "מהו דיספוזיטיף?". אגמבן עצמו מתייחס לתרגום "אפרטוס" באי-הסכמה, ועל כך עוד ארחיב בהמשך. לעת עתה, אסתפק בטיעון כי תרגום זה מחמיץ נקודה מהותית בהבניית הדיספוזיטיף של פוקו, ואני חושב שתסכים עמי בנושא זה, זאת מאחר ומרגע שהוצגו שלוש ההגדרות הלשוניות - כמעט ולא ניתן למצוא בטקסט ייחוס להגדרה הראשונה (והמרתקת), אותה הגדרה אשר נוגעת בענייני הכרעת הדין.
באשר לבחירה במושג "אפרטוס", אכן שתי ההגדרות האחרונות מתאימות, אך הדיון במאמר זה עוסק פר אקסלנס בהן, ובכך מצייר תמונה חלקית ביותר. מפתיע לגלות בטקסט המכוון לפוקו, אשר עוסק במשנתו באופן כה נלהב ביחסי כוח ומשטר, כיצד מופקד עניין ההכרעה המשפטית בשולי הדיון. עוד יותר מכך, מפתיע לגלות כיצד בהמשך הטקסט צץ עניין זה באופן כמעט רגעי ובלבוש אחר - דרך נושא 'חילול הקודש' והקדושה. אך בהקשר זה, אין בנמצא אזכור של או דיון בהגדרת הדיספוזיטיף המקורית אשר הועלתה מהמילון הצרפתי. מפתיע ומעורר שאלות.
אני חוזר כעת אל ההגדרה הצרפתית של הדיספוזיטיף כהכרעה, ולשון המקור הינה –
« ...la partie d’un jugement qui contient la décision par oppositions aux motifs »
בעברית נראה כי אכן, ובאופן בלתי נמנע, נאבד דבר מה בתרגום המוצע במאמר המתורגם.[5] אנסה לדייק ולהציע תרגום הקרוב יותר לרוח הדברים:
"...החלק בפסק הדין [השיפוט] אשר מכיל הכרעה באמצעות התנגדות לעילה [או טענה]" [6]
תוכל לראות כי ישנה מילה מכריעה אשר נשמטה מלשון המקור - "התנגדות". התובנה הנדרשת היא שהדיספוזיטיף מתייחס להכרעה אשר מובנת כהתנגדות לטענה עיקרית. כפי שמלמדת משנתך, לעיתים ההשמטה הינה בעלת חשיבות מכרעת. לדעתי, אין זה עניין של מה בכך שדווקא הושמטה מילה זו מן הטקסט, שכן היא הכרחית להבנתו, אך אחזור לכך כאשר נדון בהצעתו של אגמבן למונח לועזי חלופי לאפרטוס.
ב. לשון המקור ומסקנותיו של אגמבן
ברשותך, אני מעוניין להפנות את תשומת לבך אל פתיחת המאמר, שם מצטט אגמבן את פוקו מריאיון אשר נערך בשנת 1977. הציטוט מופיע בתחילת המאמר כמעיין הקדמה למורכבותו של המושג דיספוזיטיף, וזהו אכן מושג אשר מורכב באופן מיוחד וייחודי. אך כפי שהפסיכואנליזה מלמדת פעם אחר פעם – תמיד יש לחזור אל הטקסט המקורי ולהיצמד אליו.
בראיון זה, פוקו אומר:
"הדיספוזיטיף הוא הרשת המתייצבת בין מרכיבים אלה [...] אני מכוון למעין תצורה – אם לנסח זאת כך – שברגע היסטורי מסוים נדרשה למלא את הפונקציה החיונית של תגובה, תשובה, למצב חירום. לדיספוזיטיף יש, אם כן באופן אימננטי, פונקציה אסטרטגית [...] ומכאן יוצא שמדובר במניפולציה מסוימת של יחסי כוח"[7]
ציטוט מהותי זה אומנם מהווה בסיס לדיון במושג דיספוזיטיף, אך התייחסות מבנית וניתוח מתודי של הנאמר והלא-נאמר בציטוט, כפי שפוקו אוהב לומר, אינם בנמצא. השימוש של אגמבן בציטוט זה נועד בכדי לצקת שלוש מסקנות יסוד להגדרת הדיספוזיטיף, אך למעשה מדובר במעין ביאור פילוסופי אשר יש לדייקו ולזקקו:
מסקנה 1: "הדיספוזיטיף הוא מכלול הטרוגני שכולל למעשה כל דבר, לשוני ולא-לשוני [...] הדיספוזיטיף כשלעצמו הוא הרשת שמתייצבת בין מרכיבים אלה."[8]
במסקנה זו יש להבהיר את הנרמז, הרי אגמבן מכוון למה שפוקו אומר במפורש: מדובר בתגובה אשר מורכבת כתצורת הכרעה, תגובה המבוססת על התנגדות בין לפחות שתי עמדות ("בין המרכיבים", "יחסי כוח"), אך באותה מידה מכילה אותן ("מכלול הטרוגני"). המושג "מכלול הטרוגני", אשר מופיע בדבריו של פוקו, מרמז על מורכבות מלשון מורכב, במיוחד כאשר לצדו מופיע המושג "רשת" המרמז על הכלת אותה הטרוגניות של דברים שונים, כגון זכר ונקבה המאוגדים יחד. אך יש באותה רשת גם מעין מלכודת, שכן הקורא מתפתה ללכת שולל אחר פילוסופיית יחסי הכוח הריבוניים, ומפספס את מהות הרשת: תפקידה כמאגדת עמדות לכדי מכלול הטרוגני של ניגודים, מכלול אשר בפני עצמו מהווה התנגדות לטענה העיקרית. למעשה, הקורא הנאור אינו זהיר דיו להכיר בכך שמדובר בלא פחות ממניפולציה.
מסקנה 2: "לדיספוזיטיף יש תמיד פונקציה אסטרטגית קונקרטית והוא לעולם מוטבע ביחס של כוח"[9]
במסקנה זו, אגמבן מחסיר אלמנט מהותי מדבריו של פוקו: אומנם מדובר בפונקציה אסטרטגית, אך באותו מקטע פוקו גורס כי מדובר "[ב]תצורה... שברגע היסטורי מסוים נדרשה למלא את הפונקציה החיונית...", זאת אומרת – מדובר בתגובה לרגע היסטורי מסוים המחייבת, באופן חיוני, שימוש בפונקציה מניפולטיבית.
מסקנה 3: אגמבן מסיים במסקנה כי הדיספוזיטיף "עולה מתוך הצטלבות יחסי הכוח והידע"[10]
אגמבן משתמש במושג "הצטלבות", אך בכך נראה כי הטקסט מרמז על משהו אקראי. כאילו על דרך המקרה הצטלבו להן מספר דרכים, וכך נוצר איזשהו דיספוזיטיף. לעומת זאת, פוקו מבהיר כי מדובר בתגובה אסטרטגית, ולכן מתאים יותר להשתמש בעולם מושגים כגון "הבניה", או במילותיו של פוקו "מניפולציה".
באשר לשימוש במושג "ידע", כאן אומר פוקו כי הדיספוזיטיף הוא "מכלול אסטרטגיות של יחסי כוח המתנים סוגים מסוימים של ידע ומותנים על ידו".[11] למעשה, מדובר בידע מיוחד במינו אשר מוכתב על ידי הדיספוזיטיף, ובתמורה הדיספוזיטיף מותנה בידע זה. זוהי הגדרה חמקמקה מאוד, אשר מקלה על הקורא לקשר ידע זה עם יחסי הכוח. כאילו היו הם הדיספוזיטיף ויחסי הכוח שני אלמנטים המוצבים על אותו מישור, ביחסים הדדיים ומאזנים. אך לא כך, זוהי שוב אותה מלכודת רשת אשר עושה ניצול אירוני של הקורא הנאור, ומכווינה אותו אל מעין ידע אוניברסלי דמיוני, בעוד בפועל מדובר בידע ספציפי אך מעורפל, סודי וחמקמק.
ג. רישום פונקציונלי של הבלתי אפשרי
אנסה לנסח זאת באופן יותר סכמתי, כפי שלאקאן היה נוהג לעשות. אולי על דרך התצורה, יעלה ויופיע דבר מה אשר לא היה שם קודם לכן. ישנו רגע היסטורי מסוים, אשר בגינו על הסובייקט להגיע לידי הכרעה, למשל השאלה האם "יש" (X1), או "אין" (X0). אין זו הכרעה כה פשוטה, מאחר וכיאה לערכאה משפטית, כזו אשר מותירה תקדים, ישנה איזו טענה עיקרית אשר בה דנה הכרעה זו, טענה כגון – "למרות הכול, לא ייתכן כי יש".
בכל דיון סטנדרטי, הייתה מתבצעת הכרעה בין שתי האפשרויות הלוגיות המוצעות - X1 או X0, יש או אין. אך במצב היסטורי זה, באופן מפתיע ותקדימי לחלוטין, מגיב הסובייקט הפוקויאני למה שעבורו מסתמן כיחסי כוח מורכבים ובלתי אפשריים. הסובייקט בוחר בתצורה מניפולטיבית, אשר לה אסטרטגיה ייחודית במינה, ואין שני לה –
זהו אותו הדיספוזיטיף, אשר בתצורתו אכן לובש מבנה של אפרטוס - אך רק למראית עין, מאחר וזו מניפולציה לכל דבר. אם נפרוש את הפונקציה וננסחה באמצעות מילים נראה כי הפונקציה של X1 ("ישנו דבר מה") לובשת תצורת מסמן אשר נרשם כהחלפתו של X0 ("אין דבר מה"). אך בהיותם קשורים באותה פונקציה, ומאחר ו-X1 מכווין אל X0 מבלי למחוק את רישומו – X1 נחשב כאילו היה אפשרות מתוך X0. במילים אחרות, X1 היא הכרעה הנכללת במאגר אפשרויות אשר מסתכם בסך X0 (X1 הינו חלק אפשרי מתוך X0). למעשה, זוהי תגובה בתצורת רישומו של "יש דבר מה", אשר עומד על ומסתיר את רישומו של "אין דבר מה", ויחד הם מהווים מכלול פונקציונלי.
אם נעניק ערך מספרי, ונפנה לצורך העניין אל הממד הבינארי – יש (1) ואין (0), הרי שתקבל הפונקציה מעמד מיוחד של חוסר-אפשרות אינסופי:
למעשה, הפונקציה המובנת כאן מושתתת על הבניה של בלתי אפשרי, רישום של דבר מה אשר הסובייקט מכיר בחוסר אפשרותו, אך בוחר לרשמו בכל זאת. אני מציין זאת כבלתי אפשרי מאחר ולא ניתן לחלק דבר מה במספר 0, ממש כשם שבהינתן ההכרח "אין" לא תתאפשר המסקנה "יש". ובכל זאת, כך נרשם. התוצאה היא פונקציה אשר משתווה לאינסופי (∞) -
כמו סימן האינסוף, כך ניתן לראות בפונקציה זו חזרתיות בלתי נגמרת אשר מושתתת על קונסטרוקציה בלתי אפשרית. ובכל זאת, כך מעיד פוקו, היא נרשמת כשרירה וקיימת, הכרעה סובייקטיבית מובנת.
באופן מפתיע, או אולי דווקא לא מפתיע, אפילו הסימן עצמו ∞ מכיל את אותה הצטלבות אשר אגמבן מכוון אליה אך כושל בניסוחה - אין אבל יש. זוהי מניפולציה אמתית לכל דבר. הצטלבות אינסופית, אשר חייבת להיות מתוחזקת ככזו, אחרת יקרוס כל המבנה עצמו והאפרטוס לא יוכל לתפקד. ללא היותה מתוחזקת כאינסופית, התוצאה תהיה התמוטטות הסדר או השיח כולו.
ד. הדיספוזיציה הפוקויאנית
לאקאן מקביל סיטואציה זו לילד הנתקל בכך שלאמו חסר דבר מה. תחילה, כפי שאבחנותיך מלמדות, הילד בוחר לספר סיפורים, או טענות מורכבות ביותר, סביב עניין חסר איבר המין הזכרי אצל האם. המעניין הוא שבכל שלב זה לא נצפה עיסוק מהותי באיבר המין הנשי, והדיון כולו מבוסס בקיומו או חוסר קיומו של איבר המין הגברי.[12] זאת עד אשר מגיע רגע מיוחד, רגע היסטורי מיוחד, בו הילד מבין כי כל סיפוריו אינם אוחזים מים, עליו להכריע ואין יותר לאן לחמוק - האם לרשום חוסר זה או לא.
עבור פוקו, זהו מצב של יחסי כוח, במילים אחרות זהו מצב תוקפני ואגרסיבי של התנגחות שתי תאוריות אשר תוקפן בלתי נסבל: מצד אחד, בבירור – אין, אך זה בלתי נסבל. מצד שני, לא ייתכן כי יש, מאחר והסיפורים מתגלים כאינם אפשריים. כל בחירה בין שתי האפשרויות עבור פוקו היא כניעה ליחסי הכוח, וכאן לפתע מתאפשרת איזו מניפולציה מסדר רציונלי אחר, לרשום את האין אך לבחור להתכחש לרישום זה. למעשה, זו הבניה של אפרטוס "יש", כתחליף ל-"אין" המכונן אותו.
זהו הדיספוזיטיף, אותה עמדת הכרעה מניפולטיבית, אשר לא לשווא מתקשרת אל המושג דיספוזיציה (Disposition), הרי שתיהן מגיעות מאותו שורש אטימולוגי המצביע על ארגון ושליטה בזכות הצבה של דבר מה במקום.[13] זוהי עמדת שליטה לצורכי ארגון והבניית אפרטוס פונקציונלי מיוחד.
כך, ישנה אותה פונקציה אסטרטגית כה חיונית עבור פוקו, תצורה אשר מהווה תגובה למצב חירום אמתי. זוהי "התערבות רציונלית ומוסכמת ביחסי הכוח", אשר לה שימוש מהותי וסודי ביותר - "[ההתערבות ביחסי הכוח נועדה] לכוונם ליעד מסוים, אם כדי לחסום אותם או לקבעם ולהשתמש בהם". ניסוח זה, אשר אגמבן חורק שיניים בניסיון לפצחו, הינו אכן מעורפל ולא בכדי – זהו שימוש ספציפי בפונקציית הדיספוזיטיף, אשר רק עבור הסובייקט פוקו מעמידה על כנו סוג ייחודי של אפרטוס. אם לומר את הדברים בפשטותם – זהו שימוש פרוורטי לרישומו של אפרטוס פאלי.
ה. על עניינו של שם
בתחילת המכתב הבטחתי כי עוד אחזור אל עניין השם, וכעת נראה הזמן הנכון לכך. אולי תחילה רק אוסיף כי הדיון במושג הנכון לתרגום הדיספוזיטיף הוא אכן עניין מורכב, וחמקמקות הגדרתו של הדיספוזיטיף היא בדיוק הסיבה לכך. ישנו משהו בשם הנבחר לייצג דבר מה, ובכוונה אני מכנה את הדיספוזיטיף שם ולא רק מושג, דווקא בשל אופיו הכה ייחודי אשר תרגומו כה בלתי אפשרי.
בהרצאתו על נושא הדיספוזיטיף, אגמבן מנציח כי במושג זה למעשה מדובר ב"מכלול פרקטיקות ומנגנונים", ועל כן התרגום העדיף על פיו הוא Dispository. [13] הבחירה במושג חלופי זה אינה מבארת באופן מהותי את המושג המקורי, ולמען האמת מרחיקה מאוד את הקורא מעולם התוכן של פוקו, ומנחה אותו אל עולם מושגים שונה לחלוטין.
תחילה, המושג Dispository ניתן לפירוש כ-'קביעה מכריעה' או 'הגדרה' – חיתוך הקובע דבר מה.[14] בהקשר זה, אני חושב כי בחירתו של אגמבן במושג זה מדייקת מעט יותר מהבחירה במושג אפרטוס. כמו כן, ה-Dispository ניתן לפירוש אסטרולוגי, למעשה מדובר בסידור מאגר הכוכבים, ואכן ישנה רמיזה אל המושג הלועזי Depository, מאגר ידע מסוים. ישנו גם קשר לשוני עם המושג Disposition, ובמובנים מסוימים שניהם מכוונים אל אותו עולם כוכבים שמימי.
אך ישנם לפחות שני דברים מבניים ייחודיים לדיספוזיטיף אשר הולכים לאיבוד בבחירת תרגום זה –
- אותה התנגדות מובנת אשר כה ייחודית בהכרעה הפוקויאנית, ובלעדיה המושג מאבד את האופי המניפולטיבי המהווה בסיס למשמעותו. הדיספוזיטיף הופך להכרעה, פשוטה כמשמעה, ואכן הדיון הפילוסופי של אגמבן במושג משקף במדויק עמדה זו.
- ישנה משיכה עזה אל עבר העולם האסטרולוגי, השמימי, הכוכבי. זה כבר אינו פוקו, ולמעשה אינו משקף את עמדתו הסובייקטיבית בשום דרך מהותית. על ידי הכוונה זו, מתרוקן המושג דיספוזיטיף מכל חשיבותו האסטרטגית הייחודית, מתרוקן ומתעלה על משל האידיאל, והרי זוהי פונקציה סובלימטורית לכל דבר.
ישנו דבר מה נוסף, אשר הדיון בו אינו פשוט כלל וכלל: הבחירה הגרפית בכיתוב Dispositif, אשר בגינה גם בחרתי לתמלל את המושג בעברית – דיספוזיטיף. לו היה מסתפק פוקו במושג כגון Disposition, אני חושש כי לא היה ייחוד ענייני או דיון במושג עצמו לאורך זמן. הבחירה של פוקו הייתה במושג ארכאי, אשר כמעט ואינו בשימוש יומיומי, אך לא רק בזכות כך הוא מקבל עניין כה רב.
אני גורס כי ישנה תאימות גרפית מסוימת בבחירת המושג. כך, התוספת הסופית המובנת של האות f, המזדקרת מעל הנכתב וחותמת את המושג, מעידה רבות על תוכנו. זוהי דיספוזיציה לכל דבר, אך בעלת הכרעה ייחודית וארכאית-מה, הכרעה המתנגדת להיותה דיספוזיציה סתמית. זוהי הכרעה התענגותית, המדגישה ומבליטה על דרך ההתנגדות את המובן מאליו לסובייקט הפוקויאני - אותו עניין אשר נסתר מעיניו של הקורא הנאור.
הפונקציה הסובלימטרית, אשר בה בוחר אגמבן, מעבירה את הטקסט הפוקויאני דרך מסנן פילוסופי אשר לא לו. על ידי כך, הופך הדיספוזיטיף לאידיאל מרוקן מהות ממשית המכוון אל התארגנות שמימית, בלתי ניתן לנגיעה, ועל כן יכול הוא לכלול כל דבר - לשוני ולא-לשוני – באופן קונספטואלי. הדיספוזיטיף הופך לאידאה, וזוהי סובלימציה של ממש.
זהו עולם תוכן הופכי לחלוטין מזה של פוקו, ולא בכדי. כך, לאקאן רושם את פונקציית הנרטיב הנוירוטי –
כהופכית לחלוטין לפונקציית נרטיב הפרוורסיה –
בראשונה, מתוארת הפנטזמה הנוירוטית - כך הסובייקט הנוירוטי ניגש לקריאה וכתיבה, דרך הדמיוני. זהו מיתוס אשר נבנה על בסיס אופן ההתענגות של הסובייקט, ובמקרה של אגמבן ככל הנראה מדובר בהתענגות מהסדר האובססיבי, סובלימציה של הדבר על ידי ריקונו מערך והפיכתו לאידיאל. אך כמו שציינתי, נדמה שפוקו דווקא משתייך לעולם התוכן הפרוורטי, ועל כן האובייקט מסתיר את הסובייקט. לכן, הדיספוזיטיף אינו יכול להיות מרוקן, אלא להפך – הוא כל כולו מהווה את ההשקעה הליבידינלית של הסובייקט, אשר מוסתר כליל על ידי אובייקט זה. זהו אופן התענגותי שונה לחלוטין, ועל כן הדיספוזיטיף אינו רק מושג מורכב הניתן לפירוש, אלא שמו של מושא ההתענגות הפוקויאני.
ו. על המיניות כפרוורטית
אסיים בעוד עניין קצרצר, אם נחזור לרגע לרישום הפונקציה עצמה –
הזכרתי בתחילת המכתב את ה-appareillage, ושאלתי מה ניתן ללמוד מעניין הדיספוזיטיף על מושג זה. כאשר מישל מונטרליי מתייחסת ל-appareillage, היא מכווינה את הדיון אל עבר המיניות הגברית, וכאן נשאל - לאיזה סדר מיני ניתן לייחס את הדיספוזיטיף, גברי או נשי?
לכאורה, עושה רושם שהתשובה היא פשוטה למדי, שכן מדובר בהבניית אפרטוס פאלי. אך אל לנו ללכת שולל אחר המניפולציה, מאחר ובפרוורסיה תמיד מדובר בהבניית אפרטוס פאלי מיוחד – של האם. אך מה באשר לסובייקט עצמו? האם הדבר מעיד בהכרח על מיניות גברית או נשית?
שאלות אלו אשאיר לדיון במקום אחר, רק אעיר שתי הערות: הראשונה, כי יש משהו בהתארגנות הליבידינלית המתרכזת כל כולה באובייקט אחד ויחיד, אך מאחר וההתארגנות עצמה היא סביב אובייקט ולא איבר לא ניתן להכריע כי מדובר במיניות גברית. השנייה היא כי נראה שהאופי המיני אינו טמון באופן אקסקלוסיבי בטיבו של האובייקט, אם כי ישנה חשיבות מהותית גם לכך, אלא יותר בדרך ההתייחסות או למעשה צורת ההתענגות על אותו אובייקט. אם ננסח זאת באופן הפשטני ביותר – היית ודאי שואל אם מדובר במיניות מסדר פאסיבי או אקטיבי.[16]
במובן זה, אולי ניתן להתייחס למיניות כנגזרת של ההתענגות, אפילו שנראה כי לוגית המיניות קודמת את ההתענגות, ייתכן וזו הבנייה בדיעבד. אך לדיון על היחס בין ההתענגות והמיניות ישנה מורכבות רבה מכדי לדון בכך בכובד ראש במכתב זה.
עתה, משהגדרנו את האפרטוס הפאלי של האם, והסדרנו את ההבדל בין כינון האובייקט והאופי המיני, נוכל לחזור אל ה-appareillage ולהבחין בדבר מה מרתק: אומנם מונטרליי מתייחסת למיניות הגברית של הסובייקט הנוירוטי, אך האם ניתן להתייחס ל- appareillage בהקשר לפרוורסיה? ואם כן, באיזה אופן? וכיצד תורם עניין זה להבנת המיניות בפרוורסיה?
אם אפשרי לדבר על appareillage בפרוורסיה, אזי נראה כי הבניית ה-appareillage מתחייבת באופן מעט שונה מאשר בנוירוזה. בנוירוזה הסירוס הינו תוצר לוגי של רישום היעדר איבר המין הגברי אצל האם, ועל כן האיום כי לא יהיה, אך עם פיתוח נוסף – האיום שלא יהיה לילד עצמו. עם זאת, בפרוורסיה חסר הפיתוח הנוסף, ונראה כי נעצר הפיתוח באיום כי לא יהיה, אך לא לילד עצמו כי אם כלפי האם.
כך, האפרטוס הפאלי של האם הוא זה אשר אליו יתייחס ה-appareillage: מדובר באינסטרומנט מורכב, אשר שהפונקציה מלמדת אותנו – יש להבנותו ולתחזקו באופן תדיר, הוא אין סופי אך חייב להיות מתוחזק ככזה. אותו אפרטוס גם מהווה סט, או במילותיו של פוקו "מכלול הטרוגני" המתייחס לכל דבר "לשוני או לא לשוני". עבור הסובייקט הפרוורטי, ללא כינון אפרטוס זה לא תתאפשר נגישות אל האחר, בלעדיו הכול יתמוטט, ובמובן זה מהווה האפרטוס הכנה לקראת או האפשרות לגשת אל. וכמובן, האפרטוס הייחודי הזה עומד בפני עצמו, ובאופן תמידי, כמרכז מושא ההתענגות של הסובייקט. במובנים רבים, ניתן לראות בכך כינון ה-appareillage אך בהבניה הופכית לחלוטין מזו של הסובייקט הנוירוטי – במקום האפרטוס הפאלי של הסובייקט, מדובר באפרטוס הפאלי המיוחס לאם אשר מאפיל לחלוטין על הסובייקט.
אם כך הוא הדבר, ישנו דבר מה בסיסי בפרוורסיה אשר הינו מן הסדר של המיניות הגברית, זאת באופן כינון היחס שבין הסובייקט אל האחר. אך עדיין עליי להיזהר בדבריי, ולהזכיר כי האובייקט הוא המככב בהבניה זו, ונראה כי בכדי לדון במיניות באופן מדויק יותר יש להעמיק באשר לצורת ההתענגות על אותו אובייקט, או באיזו עמדה מינית בוחר הסובייקט להתענג ביחס לאותו אובייקט.
אני חושב שנקודה זו מצריכה הבהרה וניתוח מעמיק ומדויק יותר. לעת עתה, אסתפק בהעלאת תהיות אלו על הכתב בפניך.
ברחשי ידידות,
ע. אופק לוזון.
[1] אגמבן, ג'ורג'יו (2015) "מהו אפרטוס?". תרגום: קציר, מאיה. הוצאת רסלינג.
[2] ראה: Michele Montrelay, “On Folding and Unfolding: An Example of Dream Interpretation in Analysis”, וכן Montrelay, M. (1977). L'Ombre et le nom. Paris: Minuit.
[3] הרצאה מאת ג'ורג'יו אגמבן בנושא , “What is Dispositif?” מתוך האתר The European Graduate School, [קישור].
[4] "מהו אפרטוס?", עמודים 16-17. אני חושב שתסכים עמי בסוף המכתב כי כאשר אגמבן חותר לבצע פרגמנטציה של הדבר, פרגמנטציה של הדיספוזיטיף, הוא למעשה מבקש לעשות בדיוק את אשר אין לעשותו.
[5] ראה - Freud, S. (1896). [SEA233a1] Letter 524 from Extracts from the Fliess Papers. The Standard Edition of the Complete Psychological Works of Sigmund Freud, Volume I ( 1886-1899): Pre-Psycho-Analytic Publications and Unpublished Drafts, 233-239
[6] התרגום הולם הצמדות אל הלשון המשפטית, ועל כן בחרתי בתרגום "עילה" או "טענה", אך עניין המשפט מלמדנו כי יש לתת יחס מיוחד למונחים כה בולטים במהותם, כגון - מוטיב (motif), אף אם תרגום ענייני מסתירם.
[7] אגמבן, ג'ורג'יו (2015) "מהו אפרטוס?". תרגום: קציר, מאיה. הוצאת רסלינג, עמ' 8.
[8] שם, עמ' 9.
[9] שם, עמ' 9.
[10] שם, עמ' 9.
[11] שם, עמ' 9.
[12] פרויד מרחיב לא מעט בנושא, ומומלץ להתחיל דווקא במאמר המרתק –
Freud, S. (1923). The Infantile Genital Organization (An Interpolation into the Theory of Sexuality). The Standard Edition of the Complete Psychological Works of Sigmund Freud, Volume XIX (1923-1925): The Ego and the Id and Other Works, 139-146
[13] לשון המקור הלטיני Disponere, משמעו dis- בצד, בנפרד, במקום כלשהו; ponere להניח, לסדר, לארגן.
[14] אגמבן מסביר את בחירת המושג Dispository בשל עניין אסטרולוגי, אך הקורא המדייק יבחין בכשל התרגום הנידון גם בטיעון זה – “The term is in the English Oxford dictionary. It is an astrological term, the law of the sign and its relation to other planets. Thus the depository being the lord of the astrological sign embodies all the forces and influences that the planet exerts on the individuals restraining them in all possible ways." (אגמבן, [קישור] ).
אוסיף כי ישנה קרבה לשונית בין Dispository ו-Depository, המקשרת אותנו אל אלמנט הזיכרון ברטוריקה הקלאסית, אגמבן אינו דן. בהקשר זה רק אוסיף כי מקום האחסון (depository) מורכב מ"להניח" (ponere) "במקום אחר, בצד" (de-). המקום בוא מאוחסנים דברים, זהו כלי מהותי בדיון הרטורי על הזיכרון, ועל כן לעניין המקום יש חשיבות יתרה. לכן, השימוש במושג Dispository מרמז על ניגוד, הוא למעשה ההופכי של depository, מאחר והוא מרמז על "חוסר" או "לא" (dis-) + "להניח" (ponere), שלילת המקום.
[15] Gamer, Bryan A. (1995) A Dictionary of Modern Legal Usage.
[16] Freud, S. (1923). The Infantile Genital Organization (An Interpolation into the Theory of Sexuality). The Standard Edition of the Complete Psychological Works of Sigmund Freud, Volume XIX (1923-1925): The Ego and the Id and Other Works, 139-146, עמוד 144.
----
התמונה מתוך:
Selene and Endimione by Nicolas Poussin
