מאמרים אחרונים
באחד הרגעים באנליזה, עלה בי דחף עז לכתוב. אך לא היה זה דחף לכתוב באותו המובן האקדמי או הספרותי, אלא לכתוב כדי שמשהו מהטקסט יקרא.
היה זה דחף אשר קשור, אני מבין בדיעבד, בתפקודה של הכתיבה כתזכיר (באנגלית – Note), דבר אשר שמים אליו לב, אשר מזכיר, אשר שומעים וקוראים אך גם באופן מפתיע אותו דבר אשר אנו נוטים לשכוח או, במילותיו של פרויד בהמשך המאמר שציטטתי לעיל, "לעוות".
התזכיר, או ה-note, כמו תו מוסיקלי, מזכיר נשכחות (ולעיתים, אוסיף, גם משכיח נזכרות). משהו מהתו הזה, אשר קושר יחד את הכתיבה והמוזיקה, קיבל תצורה של הדחף לכתוב.
קראו עוד >>"השפה יצרה את מושג הכאב הפנימי, הנפשי, וכי היא מציבה את התחושות של אובדן האובייקט כשוות ערך לגמרי לכאב הגופני."
- פרויד, 1926 -